"כל מי שחי על כדור הארץ די זמן יודע שחשיבה פסימית היא הדרך הטבעית לחשוב,דרך שאינה דורשת שום מאמץ,בדומה לאבן שמתגלגלת במורד המדרון.קשה יותר להעלות את האבן במעלה ההר ולחשוב דברים טובים.למצוא קורטוב של חן וקסם בכל דבר-זו משימה ראויה לאיש חכם". (תודה לחיים שפירא)
כפי שצוין לאחרונה בכל מדיה דנטאלית אפשרית – "אנו במלחמה". מלחמת הרפואה הפרטית מול הרפואה "הציבורית" והמסחרית של קופות החולים והתאגידים. מלחמה על זכותו של הרופא הפרטי לטפל במבוטחי "חוק בריאות ממלכתי" אם וכאשר יחוקק חוק זה.
מטרתם של רופאי השיניים היא לשרוד כבעלי מקצוע חופשי ופרטי. לצורך כך, קיימות גישות שונות להשגת מטרה זו. ברור שבדרך להשגת המטרה יהיה צורך בפשרות ויהיו סיכונים מול סיכויים שכן מלחמה היא מלחמה. לכל פתרון המוצע בימים אלה על-ידי בעלי עניין כאלה, יתרונות וחסרונות. אך ברור מעל לכל ספק שכמו בכל מלחמה, ה"חייל הפשוט" קרי רופא השיניים הבודד הוא הנפגע העיקרי.
בשנים האחרונות חווינו "מלחמות" רבות:
מלחמה בטכנאי השיניים
מלחמה בשינניות
מלחמה בספקים הדנטאליים
מלחמה נגד חברות הביטוח ורופאי ההסכם
מלחמה נגד התאגידים וחוק שיטרית
מלחמה בחוק הפרסום
מלחמה נגד חוק הבריאות הממלכתי
מלחמה בעד חוק הבריאות הממלכתי (עם סייג הרופא המטפל)
מלחמה בשב"נים (שרותי בריאות נוספים וקופות החולים)
בכל פורום דנטאלי בו אני משתתף, אני נשאל מספר שאלות עקרוניות כגון: מה יהיה אחרי שהמלחמות תסתיימנה?
האם כל הרופאים הפרטיים ייעלמו?
האם תהיה עבודה לרופאים הפרטיים הצעירים?
האם דור הביניים יצליח לשרוד?
אין תשובה חד משמעית לשאלות אלה, אך ברור מעל כל ספק שרפואת השיניים הפרטית "נרדמה בשמירה".
קופות החולים, התאגידים וה"מולטי מרפאות" (בהם אל נשכח עובדים מאות מחברינו ואסור לנו לתקוף אותם על החלטתם) התקדמו, שיפרו שיטות עבודה ושיטות שיווק, שיפרו את אמצעי החיטוי וסטריליזציה ואף דאגו לתעד ולבקר שיטות אלה בהתאם לנדרש בחוק, שיפרו את המנהלות ואף השכילו לדאוג לבקרת האיכות ברמה זו או אחרת במרפאותיהם. די לבקר במרפאות אלה על מנת להבין שקשה להלחם במראה עיניים.
יחד עם זאת במרפאות פרטיות רבות (לשמחתי לא הרוב) אין דאגה של ממש לצורה החיצונית, לאסתטיקה ולתנאים למטופלים בחדרי המתנה ובחדרי טיפולים (לדוגמה עיתונות עדכנית ושתייה קרה וחמה). מרפאות פרטיות רבות לא משדרות חדשנות ובטחון. הצוות לא מאומן במיומנויות השיווק, והיחס למטופל דורש בחלק מן המרפאות שיפור. כאשר המתרפאים "מצביעים ברגליים" ומפסיקים לבקר במרפאות הפרטיות הללו, הרופאים מאשימים את כולם מלבד את עצמם, וזאת מבלי לעשות "בדק בית" של ממש. השאלה שחייבת להישאל, אך אינה נשאלת היא "מדוע המתרפאים עזבו את המרפאה?".
למרפאות קופ"ח כוח אדיר שאין למרפאות פרטיות. כוח פיננסי שגורם לכך שאלו מסוגלות לטפל בחלק מן האוכלוסייה במחירים נמוכים ביותר או בחינם וזאת מבלי להתייחס להיבטי הפוליטיקה ומקור הכספים העומדים לרשותם. מובן, אין אנו, רופאי השיניים הפרטיים מסוגלים לעמוד במחירים נמוכים שהינם מחירי הפסד עבורנו.
כאשר אני מנתח את יתרונות המרפאות הציבוריות אני חייב לתת את הדעת גם לחסרונות מערכות אלה. הציבור חש חוסר אמון בכל הקשור להיבטים מקצועיים של המרפאות הציבוריות, והוא מרגיש כי הוא מתפשר בעיקר בשל סיבות כלכליות. המתרפאים מרגישים צורך להתנצל על בחירתם. התדמית של המרפאות הציבוריות הינה שהרופאים הם לרוב צעירים ומתחלפים בקצב מהיר, היחס לו הם זוכים אינו אישי אף ומנוכר. הם חשים שהתכניות המוצגות בפניהם נרחבות מדי ונשמעים משפטים כגון "בסך הכול הגעתי לניקוי אבן". נדמה למתרפא שההנחות המוצעות הן מופרזות ולכן מעוררות חוסר אמון באמיתותן. לא פעם מופיעים סעיפים מוזרים ולא ברורים כ"חיוד", הדבקת כתר וכדומה.
רופא השיניים הפרטי חייב ללמוד את מתחריו לטוב ולרע, לקבל באהבה את מטופליו ה"חוזרים בתשובה", להבין ששופינג הוא חלק מהתהליך השיווק המודרני. לדאוג שמרפאתו לא תחלה בתחלואי המרפאות הגדולות וכחלק מדאגה זו יכבד את המתרפא המתלונן. בנוסף, ישכיל להכשיר את עצמו ואת צוותו בעקרונות שיווק וניהול מודרני. רק אז בעזרת עקרונות אלה, יגדלו סיכוייו לשרוד את המצב הקשה בו רפואת השיניים הפרטית נמצאת ולפרוח.
פעילותה של הר"ש במאבק רופאי השיניים חשובה ביותר הן בתחום המשפטי והן במאבק על דעת הקהל,אך והיה לא תזכה הר"ש בבג"צ כנגד קופ"ח ובעיקר תוכנית הפלטינום, נעמוד בפני מציאות חדשה והשאלות שתשאלנה: האם להעלם? האם יש דרך שאנו יכולים להחזיר המתרפאים אלינו?
סביר להניח כי המתרפא הממוצע איננו מבין באיכות מקצועית אך בהחלט מבין באיכות השירות ייתכן שחלק מן המתרפאים לא יתפתו אך חלקם בוודאי כן.יש לחשוב מה אנו יכולים להציע שאחרים אינם מסוגלים.
ולכן, גם אם הפעם נפסיד במלחמה עלינו לחשוב על הצעד הבא, ההגנות וההתקפות,במה אנו יכולים להיות טובים יותר ובמה לשכנע בכך את הציבור.
אני קורא לכולנו ולא חשוב מיקומנו, לפעול יחד כך שבשלב ש"לאחר המלחמה" נוכל שוב להתגאות במקצוע, בין אם נעבוד במרפאתנו הפרטית או במרפאות הציבוריות.
ד"ר רפי פישר
רופא שיניים פרטי,מרצה בנושאי ניהול ושיווק ב"הדסה" ירושלים ואוניברסיטת ת"א,יועץ דנטלי מוסמך ((CDC,יועץ בנושא מידע ובקרה בחברת הביטוח "הראל"
www.ytd.co.il
בטעינה...