את מספר שיטות ההערכה בענף רפואת השיניים מגבילה רק מידת היצירתיות של מי שמכין את חוות הדעת הנוגעת לערך הפיננסי. היוון רווחים מונח ביסוד משתנים רבים אחרים בשיטת היוון רווחים: היוון עודפי רווחים, היוון רווחים עתידיים, ניכיון רווחים עתידיים ותמהילים אחרים של היוון רווחים. כל השיטות האלה מתמקדות בהיבטים שונים של רווחים, ומבוססות על אומדן התשואה על השקעתו של הקונה.
שיטה אחרת להערכה פיננסית נקראת 'שיטת סיכום הנכסים'. שיטה זו מבוססת על העיקרון כי 'השלם שווה לסכום חלקיו'. בשיטה זו מעריכים כל נכס של המרפאה בפני עצמו וסיכום כל ערכי הנכסים הוא הערך הכולל של המרפאה. 'כל נכס' כולל את הדברים הללו: אספקה דנטלית ומשרדית, ציוד קליני ומשרדי, ריהוט ומתקנים, חובות מטופלים, מוניטין ורשומות מטופלים. את כל אלו מעריכים כל אחד לחוד, ואחר כך מחברים את הסכומים לסכום כולל אחד.
האתגר הברור בשיטת הערכה זו הוא לקבוע ערך למוניטין. שיטה מקובלת לקבוע ערך למוניטין בשיטת סיכום הנכסים היא לקבוע ערך לכל מטופל פעיל. הערך לכל מטופל פעיל (מטופל שביקר במרפאה ב-18 החודשים האחרונים) תלוי בדמוגרפיה של האזור ובתעריפים המקומיים. אין זה נדיר שקובעים 100$ עד 200$ לכל מטופל פעיל בחישובי מוניטין. האירוניה בדבר היא שזו העלות הממוצעת למטופל כאשר רופא שיניים מצטרף אל 'רשת ההפניות' בעבור מרפאתו. רשת ההפניות עשויה לגבות 1,500$ לחודש ולהבטיח למרפאה לפחות עשרה מטופלים חדשים בחודש.
