יש כמה גורמי יסוד שיש להביאם בחשבון בעת שבונים או משפצים מרפאה, ויש לתכנן אותם באופן מדוקדק ולהקדיש להם מחשבה מעמיקה לפני תחילת העבודה. גורמים אלו הם דרישות המזמין, התקציב, לוח הזמנים והתכנון הסופי של המרפאה (הכולל אפשרות להגדיל את המקום בעתיד).
דרישות המזמין – תכנית פעולה
הדבר הראשון שכל מתכנן מעוניין לדעת לפני שהוא ניגש לתכנון הוא מהם הצרכים המידיים של הרופא ומה יהיו צרכיו בעתיד, מה הגודל הרצוי של המרפאה, כמה אנשי צוות יעבדו בה וכמה חדרי עבודה יש לתכנן.
אחרי שקיבל תשובות לכל שאלותיו אפשר לדון בדברים ספציפיים יותר, כגון מהי מידת הגמישות התכנונית, האם נחוץ חדר מנוחה לצוות, האם הרופא זקוק לחדר פרטי להתייעצות עם המטופלים ומהו המיקום הטוב ביותר לפינת המעבדה, לפינת הסטריליזציה, לאחסון ולמשרד הקבלה. המתכנן יבקש לדעת באופן כללי למה ישמשו האזורים השונים במרפאה ומה מידת חשיבותם, הוא יברר מה הגודל המומלץ בתקנים ובהנחיות, ישאל מה דרישות התאורה, היכן צריך להתקין מיזוג אוויר ומהן הדרישות הטכניות.
השאלה העיקרית בבניית התכנית היא מי עומד במרכז התכנון. במרפאה פרטית לרוב הרופא ומידת נוחותו הם העומדים במרכז התכנון, במרפאות ציבוריות (בצבא, בקיבוצים וכולי) הסייעת ודרישותיה הן הדבר החשוב ובאוניברסיטאות דרישות המדריכים קובעות. התשובה לשאלה הזאת חשובה וקובעת את התכנית, הואיל והיא זו שתקבע את מערכת הזיקות (תרשים זרימת התנועה במרפאה ואת מיקום היחידות בה).
התקציב
אי אפשר להגדיר מה תהא עלות השיפוצים או הבנייה בצורה כוללנית. העלות תלויה בגודל המרפאה, במיקומה, באיכות הגימור, בכמות הציוד, בריהוט ובמשתנים רבים אחרים. התקציב חייב לכלול כל פרט ופרט כדי שניתן יהיה לתכנן את מימון הפרויקט.
לעתים, בשל מגבלות התקציב הידועות מראש, מבצעים את העבודה במרפאה לפי שלבים ידועים, וכך מבטיחים שכל שלב שנגמר ביצועו יאפשר עבודה יעילה במרפאה. במקרה הזה יתקדמו השיפוצים על פי אפשרויות התקציב.
לוח הזמנים
רוב רופאי השיניים מחכים עד לרגע האחרון לפני שהם חותמים על הסכמי רכישה ושכר-מכר ולפני שהם לווים כסף כדי לרכוש ציוד למרפאה.
באופן בלתי נמנע ברגע שגובשו ההחלטות ונחתמו ההתחייבויות רופא השיניים מצפה שהעבודה תסתיים למחרת היום. כל המעורבים בפרויקט – יועץ התכנון, האדריכל, הקבלן – יהיו כמובן בלחץ של זמן כדי להשלים את התכנית בהקדם האפשרי. כאן המקום להזכיר כי תכניות פועלות היטב רק כאשר עומד לרשות המעורבים בהן די זמן כדי לפתור את כל בעיות התכנון בלא לחצים מכל סוג שהוא.
לוח זמנים מומלץ להקמת מרפאה הוא כדלקמן:
קביעת עקרונות ושיטות עבודה – 11 חודשים לפני הפתיחה
קביעת מיקום המרפאה,
התקשרות לתכנון מקיף – 9 חודשים לפני הפתיחה
תכנון – 3 חודשים
חישובי עלויות- 1 חודש
מימון – 1 חודש
אישורים – 1 חודש
בנייה – 3 חודשים
בחירת הציוד – 7 חודשים לפני הפתיחה
הזמנת הציוד – 5 חודשים לפני הפתיחה
פיתוח שיטות עבודה ועיצוב ניירת
למרפאה – 4 חודשים לפני הפתיחה
הזמנת חומרים ותחילת
השיפוצים – 3 חודשים לפני הפתיחה
שכירת צוות – 2 חודשיים לפני הפתיחה
סיום השיפוצים, התקנת
הציוד והתקשרות עם מעבדה – 1 חודש לפני הפתיחה
סה"כ זמן לכניסה – כשנה
התכנון הסופי של המרפאה
מתכננים טובים יתחילו לשרטט רק לאחר שידעו כל שנדרש להם לדעת על הפרויקט המתוכנן. רק הרופא שיעבוד במרפאה הנבנית יכול לתת מידע מקיף על הפרויקט (תכנית התפעול). כדאי לתת לפרויקט לקרום עור וגידים במשך תקופה ארוכה ולא לפעול בחפזה.
בין אם צריך לשפץ מבנה בין אם זה פרויקט להקמת מרפאה חדשה, חייבים לזכור שלפרויקט תהא השפעה מכרעת על יכולת הרופא לבצע את עבודתו ביעילות בסביבת עבודה מרגיעה ונינוחה.
ב. תכנון מרפאה מבחינה ארגונומית-פונקציונלית
התכנון מותאם לכל הזמנה, ולכן לא ייתכן תכנון המתאים לכולם. עם זאת, יש להכיר כמה עקרונות כלליים של תכנון נכון. במרפאות גדולות יש להביא בחשבון את צורכיהם השונים של כל אנשי הצוות.
הגורמים שיש לתת עליהם את הדעת בעת תכנון המרפאה הם כדלקמן:
- תכנון המבנה (המעטפת)
- תכנון מערכות המים והביוב ועובי הרצפה – האפשרויות להעברת צנרת ושיפועים
- תכנון חשמל, תאורה וטלפון
- תכנון מערכות החימום, האוורור ומיזוג האוויר (יש להתחשב בתקנים ובהנחיות של משרד הבריאות)
- אקוסטיקה
- ריהוט
- צבע
- אינטרקום ומרכזיית טלפונים
- מוסיקת רקע
- מערכת אזעקה נגד פריצה ואש
- מערכות חמצן וגז
זרימת התנועה במרפאה (Traffic Flow)
תנועה נכונה פירושה שהאנשים (מטופלים, רופאים ואנשי צוות) יכולים להגיע למקומם בבטחה, במקסימום יעילות ובלא להפריע לדרכם של האחרים בתוך כדי התחשבות מרבית בדרישות העבודה של כל אנשי הצוות.
כדי לתעל את התנועה במרפאה כדאי להיעזר במערכת הזיקות שלהלן:
(1) חדר המתנה נפרד משאר חלקי המרפאה כדי לאפשר פרטיות בלא הפרעה.
(2) משרד המרפאה מפריד בין חדר ההמתנה לבין שאר החדרים. מיקומו תובע מן
המטופלים לעבור בו בכניסתם וביציאתם.
(3) חדרי הטיפול נמצאים בקרבת המשרד.
(4) אזורי התמיכה – אזור הסטריליזציה, מחסן וחדר חושך – נמצאים במרכז עם
גישה נוחה של הסייעת לאזור זה.
(5) חדרי הצוות מרוחקים ונפרדים מן התנועה במרפאה.
חלוקת החדרים המומלצת במרפאה היא כדלקמן:
חדר ההמתנה – חדר זה הוא חלון הראווה של המרפאה ולכן חשוב לא להזניחו. זה הפתח לקשר טוב בעתיד. החדר צריך להיות נוח וצורת הישיבה מושכת ואינדיבידואלית. על התאורה להיות מספקת (מוטב להסתפק במנורות צד). תאורה חלשה ומבוקרת מאפשרת למטופל להירגע. בחדר ההמתנה המטופלים ממלאים טפסים, ועל כן יש לדאוג לכך שהממתינים לא יופרעו בידי הבאים או העוזבים. יש לדאוג לגישה נוחה למשרד לטיפול בענייני מנהלה.
יש להכין מקום לחפציהם האישיים של המטופלים (מטרייה, בגדים, כובעים וכולי) ומשטחי קריאה (מדף או שולחן). על מספר מקומות הישיבה להיות כמספר המטופלים לשעה. השטח שיש להקצות לכל מטופל הוא 1.5 מ"ר.
משרד הקבלה – בעת התכנון יש להביא בחשבון שעל המטופלים לעבור במשרד הקבלה בכניסתם ובצאתם. כל ענייני המנהלה מבוצעים באזור זה. חשוב שהמזכירה תראה את חדר ההמתנה ואת המתרחש בו. על המשרד להותיר רושם של יעילות ושל חמימות. כדאי שיהיה קרוב לאזור התיקייה. התאורה מחדר ההמתנה צריכה להיות בהירה (רצוי מהתקרה). גובה הדלפק חייב להיות נוח למזכירה. יש להקצות די מקום לתיקים, למחשב ולמרכזייה. דברים שקשה לסדר באופן קבוע יש להסתיר מעיני המטופלים, כגון מהדקים, מכשירי כתיבה וצורכי כתיבה (נייר מכתבים עם מעטפות, כרטיסיות לתזכורות, כרטיסיות לקביעת תור, מרשמים, ניירות כתיבה אישיים, חומר להדרכת מטופלים, נייר כתיבה להפניות, ספר רופא וכולי). מומלץ שגודל החדר יהיה כ-9 מ"ר.
המחסן (חדר ציוד וסטריליזציה) – על המחסן להיות קרוב ככל הניתן לחדר הטיפולים. יש לייחד מקום מרווח דיו להכנת מגשים ולסטריליזציה. ברשימת הציוד יש לכלול מקום להכנת מגשים, כיורים (רצוי מנרוסטה), אוטוקלב, אפשרות לסטריליזציה קרה, ארונות לחומרים ולציוד נוסף, מנקה אולטרה-סוני ועגלה להעברת ציוד. חדר החושך יכול להיות חלק מחדר זה. גודל המחסן צריך להיות
כ-12 מ"ר.
חדר הטיפולים – זה לב המרפאה. יש לתכנן היטב את זרימת התנועה, לבחור בקפידה את הציוד ולדאוג לנוחות בעבודה. המטרה העיקרית של התכנון היא לתכנן חדר לטיפול במטופלים ולא מקום אחסון. החדר צריך להיות קרוב לחדר ההמתנה ולמשרד הקבלה ובקרבת המחסן. אם מתוכננים כמה חדרים יש לדאוג שיהיו סמוכים זה לזה ככל הניתן.
מבחינת תנועת הזרימה יש להתחשב בסוג הציוד בעת קביעת מיקום צנרת הביוב, מיקום הארונות, כיוון פתיחת הדלתות ותכנון מערכת החשמל. יש להתחשב בדלת הכניסה והיציאה מחדר הטיפולים ולדאוג שהמטופל ושאנשי הצוות לא יפריעו זה לזה כשהם נכנסים לחדר וכשהם יוצאים ממנו. חייבים להביא בחשבון את התנועה הרבה של הסייעת בחדר.
הציוד בחדר הטיפולים כולל את הפריטים הללו: כיסא דנטלי, כיסא רופא, כיסא סייעת, יחידות העבודה של הרופא ושל הסייעת, ארונות, כיורים, חמצן, מחשב ומסך, טלוויזיה וחיבורים למצלמה אינטרה-אוראלית. יש לדאוג למרווח של כ- 75 ס"מ בין הארונות לבין הציוד. אורך משטח העבודה שיש לתכנן בעבור הסייעת יהיה לפחות 75 ס"מ. המרחק בין כיסא הרופא לבין הארון צריך להיות מינימום 60 ס"מ. הגודל המומלץ לחדר הטיפולים הוא כ-12 מ"ר.
חדר לחינוך לבריאות השן (חדר השיננית) – בעזרת תכנון נכון ניתן להפוך את החדר הן לחדר הטיפולים של השיננית הן לחדר הדרכה להיגיינה אוראלית. הציוד המיוחד לשיננית כולל את הפריטים האלה: כיסא דנטלי, כיסא רופא, כיסא סייעת, יחידת עבודה ותאורה. הציוד להדרכה כולל כמה כיסאות, שולחן נמוך, מטול להראות את חומר הלימוד וחומר כתוב על מניעה, על שיקום וכולי. גודל החדר צריך להיות כ-10 מ"ר.
משרד פרטי – המשרד משמש לשיחה אינטימית בין המטופל לבין הרופא. על האווירה להיות שונה מאווירת חדר הטיפולים. זה חדר לעבודה המנהלית של הרופא ומקום למנוחה. על החדר להימצא בקרבת משרד הקבלה.
הציוד כולל שולחן כתיבה גדול, כיסא מרופד לרופא, שני כיסאות מרופדים למטופלים, משקף לצילומי רנטגן (Viewer), מדפים לספרים ולעיתונים מקצועיים, טלפון, מחשב, אינטרקום וצורכי כתיבה. הגודל המומלץ לחדר הוא כ-8 מ"ר.
מעבדה – תכנון המעבדה הוא חלק בלתי נפרד מתכנון המרפאה. הגישה אל המעבדה צריכה להיות נוחה, והחדר צריך להיות גדול דיו כדי שניתן יהיה לעבוד בו. יש לתכנן את המעבדה לפי דרישותיו הייחודיות של כל רופא. עליה להיות ערוכה להכיל די מקום למודלים ומקום בולט לאחסון כפות.
כיום אין המעבדות גדולות כלל ועיקר בעקבות ההסדרים עם מעבדות חוץ. הגודל המומלץ למעבדה הוא כ-6 מ"ר.
חדר השירותים – יש לדאוג לחדר שירותים למטופלים בקרבת חדר ההמתנה. אם לצוות יש חדר נפרד יש לדאוג שהגישה אליו לא תהיה דרך חדר ההמתנה. בחדר צריך להיות כיור עם ברז למים חמים ומראה. חובה לעבוד על פי הנחיות משרד הבריאות באשר לגודל המרפאה ולגודל חדרי השירותים. במרפאה שיש בה יותר מארבעה חדרי טיפולים חובה לדאוג לשירותי צוות נפרדים.
חדר לאנשי הצוות – יש לתכנן מקום לפגישות, לאכילה ולאכסון בגדים. הגודל המומלץ לחדר הוא כ-9 מ"ר.
חדר לציוד מכני – חדר זה מכיל את הציוד החשמלי, כגון מדחס, מכונת השאיבה המרכזית, מיזוג אוויר ומכלי חמצן. יש לדאוג לבידודו המקסימלי ולגישה מהירה ונוחה של הצוות ושל טכנאי השירות בעת הטיפול בציוד. גודלו של חדר זה צריך להיות כ-7 מ"ר.
לחישוב שטחי המרפאה אפשר להיעזר בנוסחה שלהלן: 45 מ"ר x מספר יחידות הטיפול. לתוצאה יש להוסיף 20% מעברים ו-15% קירות.
הדלתות והמעברים יתוכננו באופן שיאפשר תנועה נוחה גם לנכה בכיסא גלגלים. יש לדאוג לכך שאפשר יהיה להכניס אלונקה במקרה חירום. על החלונות להיות גדולים דיים כדי לאפשר לאור לחדור הן לחדרי הטיפולים הן לחדרי ההמתנה. הגודל המינימלי המומלץ לחלון הוא 1.20 מ"ר. החלונות יתוכננו מגובה מטר מן הרצפה כדי שאפשר יהיה לבנות ארון מתחת לחלון. החלונות יהיו נגררים ואטומים לחדירת אבק ורעש.
רצוי שהרצפה בחדרי הטיפולים ובמעבדה תהיה בהירה. ריצוף סטנדרטי בהיר מומלץ גם במעברים ובחדרים האחרים. צבע הקירות והתקרה חייב להיות עמיד בפני לחות. הגנת הקירות מפני קרינת רנטגן תהיה לפי הנחיות משרד הבריאות. במחסן השירות יש לתכנן מקום לאחסון כלי ניקוי וחומרי ניקוי. במרפאה שבה שלוש עמדות עבודה ויותר יש לתכנן גם מטבח.
תכנון אזור הסטריליזציה
הגישה העכשווית שמה דגש בסטריליזציה ובחיטוי נכון ומחייבת להיערך ולתכנן מראש אזורים המיועדים לכך. אזור הסטריליזציה צריך להיות קרוב מאוד לחדר הטיפולים. רצוי לעבוד בשיטת המגשים לסטריליזציה ולתכנן את הארונות בהתאם. יש צורך במשטח עבודה שניתן להניח עליו את כל המכשירים בשלבי הסטריליזציה. הגודל המומלץ של המשטח הוא 2.50 עד 4.0 מטרים אורך. הרוחב המינימלי הוא 60 ס"מ.
הפונקציות השונות הן כדלקמן:
אזור לפירוק המכשירים – גודל מינימלי 45 ס"מ.
כיור יחיד או כפול – גודל מינימלי 45 סמ"ר.
אזור ליחידת אולטרה-סאונד – גודל מינימלי 45- 30 ס"מ.
אזור אריזה – גודל מינימלי 45 ס"מ.
אזור לאוטוקלב – גודל מינימלי 50 ס"מ.
יש לדאוג למקום לתמיסות נגד חלודה ולאוטוקלב זכוכית ולהשאיר מקום למכשירים נוספים שייכנסו לשימוש בעתיד, כגון מדיחי כלים ייעודיים. מומלץ להתקין מעקה אחורי שגובהו כ- 10 ס"מ כדי למנוע מהקיר להתלכלך. יש לדאוג לאוורור בחדר הסטריליזציה בגלל החום, הקיטור והריחות במקום. המשטחים האידאליים חייבים לעמוד בפני שריטות ולהיות עמידים בפני כימיקלים (כגון משטח העשוי קוריאן של חברת דופונט). הפורמייקה עלולה להיהרס עם הזמן. רצוי להשתמש בכיור נוח לרחיצה, עמיד בפני כימיקלים ומרובע.
ארונות הציוד הדנטלי
ארונות הציוד הדנטלי, להלן הקבינט, הם מרכיב חשוב לשיפור ולייעול העבודה במרפאות השיניים. יש שני סוגים עיקריים של קבינטים, ואלו הם: ארונות קבועים המחוברים לקיר וארונות ניידים הנעים על גלגלים. עלות הארונות גבוהה ביותר, וצריך להעריך במדויק את הצרכים כדי שלא יהיו ארונות עודפים. הארונות הקבועים מכילים יחידת מגירות אחת או יותר, יחידה לכיור ויחידות אחסון. היחידות הקבועות יכולות לעמוד על הרצפה או להיתלות על הקיר.
המגירות הן מרכיב יקר וקשה לביצוע. יש תקן הנוגע לגובה המגירות. המקובל ביותר הוא שגובה המגירות יהיה 8 ס"מ, 16 ס"מ ו- 24 ס"מ. הרוחב המקובל הוא 60- 45 ס"מ. העומק המקובל הוא כ- 60 ס"מ. חובה לציין שצריך להעריך במקום עצמו את הגודל הסופי של המגירות על פי הצרכים הייחודיים.
יחידת הכיורים נועדה לתמוך בכיור ולהסתיר את הצנרת. הצנרת מוסתרת בדרך כלל באמצעות דלתות. לעתים מספקים דלת נוספת ניידת לפח או שיש אפשרות להגיע לפח דרך חור במשטח הארון. גודל היחידה נקבע על פי גודל הכיור ועומק וגובה משטח העבודה.
יחידות האחסון הן בדרך כלל יחידות קבועות, מותאמות לציוד הנייד, שמדפיהן משתנים כדי שניתן יהיה לאחסן בהן גם מערכות חשמל ואינסטלציה.
שלבי תכנון הארונות הם כדלהלן:
(1) יש לחלק את המכשירים ואת החומרים שבשימוש כל חדר לשתי קבוצות: מכשירים וחומרים החייבים להיות בחדר כל הזמן, אם בנפרד אם כחלק ממערכות שלמות המוכנות מראש, ומכשירים וחומרים שיש לשמור במחסן המרכזי ולחלק לחדרי הטיפול לפי הצורך. לכל קבוצה יש לרשום את הכמויות המינימליות הדרושות להכנת מגשים או לכל פעולה אחרת.
(2) יש להחליט על הגובה ועל העומק של משטחי העבודה. יש חשיבות לגובה הואיל והוא קובע את נוחות העבודה ומגביל את מספר המגירות האפשרי. העומק מכתיב את תכולת המגירות. מקובל שכאשר עובדים בישיבה גובה משטח העבודה הוא 85- 70 ס"מ. הגובה המקובל ביותר הוא כ- 85 ס"מ. אם הפעולה העיקרית ליד המשטח נעשית בעמידה, גובה משטח העבודה צריך להיות 96- 88 ס"מ. אם הסייעת מבצעת את רוב העבודה מקובל משטח נמוך יותר של כ- 75 ס"מ. אם היא עומדת הגובה המקובל הוא 90 ס"מ. זה הגובה המקובל ביותר במרפאות (כבמטבחים).
(3) יש לחשב את הגובה הדרוש למגירות. זה המרחק שבין המשטח לבין הקצה התחתון שמאפשר ישיבה. יש לתכנן את המגירות כך שיכילו את כל המכשירים והחומרים שמשתמשים בהם. אם אין די מקום בקרבת הרופא והסייעת צריך לחשוב על פתרונות נוספים, כגון אזור מגירות משני, שימוש באחסון עליון במדפים, שימוש יתר באזור האחסון המרכזי וקבינט נייד.
(4) יש להחליט על גודל הכיור או הכיורים במשטחים. 40/25 הוא גודל מקובל ונוח לעבודה. אם מעוניינים להפעיל את ברז המים רגלית צריך ליידע את המתכננים מראש.
(5) צריך לתכנן ארונות אחסון לציוד מיוחד על פי צורכי מכשירי החשמל או צורכי מערכת האינסטלציה או הגז.
(6) יש לתכנן את המקומות השונים של הקבינטים על פי שגרת העבודה ולהביא בחשבון את תדירות השימוש בכל חומר וחומר.
(7) יש לתכנן פינות מעוגלות כדי למנוע פגיעה באנשים.
(8) יש לתכנן משטחים וארונות בצבעים שונים ובלא ברק העלול לסנוור.
(9) כדי לייעל את העבודה באופן מרבי יש לתכנן משטחים וארונות זהים בכל החדרים. ניתן להמיר את הקבינטים הניידים בקבינטים תלויים על הקיר במקומות המתאימים.
גם באזור הסטריליזציה ובמעבדה יש לפעול לפי עקרונות אלו. תחילה להעריך את הצרכים, ואז להחליט כיצד לתכנן ובאיזה חומר להשתמש. הקבינטים הניידים נבדלים זה מזה בתפקידם על פי הצרכים והדרישות. יש לדאוג לגלגלים גדולים וטובים להחלקה.
אפשר לרכוש קבינטים מחברות המספקות ציוד דנטלי או מחברות המתמחות בהכנת מטבחים. אפשר גם להזמין קבינטים מנגר פרטי המכין ארונות לפי תכנית.
תקן לגימור ארונות לדוגמה
(1) הארון – דופנות הארון, צדו העליון, צדו התחתון והמדפים צריכים להיות משבבית בעובי 18 מ"מ ומצופים משני הצדדים במלמין קשיח ולבן. שפות הארון מצופות פי. וי. סי. (P.V.C.) ומבטיחות סגירה ואטימה מרבית. גב הארון עשוי מזונית צבועה בלכה לבנה. הארונות לכיור ולמדיח עשויים מעץ סנדוויץ. ניתן לבקש שכל הארונות יהיו מעץ סנדוויץ. חלקי הארון מוברגים בעזרת דיבלים מעץ ודבק מיוחד.
(2) החזיתות – עובי הדלתות 19- 18 מ"מ, ואפשר למיינן לשלושה סוגים עיקריים כדלהלן:
- יהלומית (מלמין עבה בגימור מיוחד) או פורמייקה בציפוי פנים זהה לציפוי החוץ כדי למנוע עיוותים בחזית. השפות מצופות פי. וי. סי. (P.V.C.)בעובי 2 מ"מ ומעוגלות בכל הפינות. גוני החזית והשפות ייעשו על פי בחירת הלקוח. החומר הנושא הוא שבבית או M.D.F. (ולפי דרישה גם מעץ סנדוויץ).
- דלתות כנ"ל בשילוב סרגלי עץ בגוונים שונים או סרגלי A.B.S. קשיח מצופים כרום-ניקל. סרגלי עץ בכיוון אנכי או אופקי מוסיפים יופי ואיכות לחזית. סרגלי ניקל אופקיים יוצרים מסגרת שלמה, ומותירים רושם מטאלי המתאים לצו האופנה.
- דלתות בציפוי פורניר או עץ גושני ושילובם יחד. החומר הנושא לפורניר הוא שבבית. השפות מצופות פורניר בעובי 2 מ"מ ומעוגלות בכל הפינות. שפות העץ הגושני מעוגלות או מעוצבות לפי דרישת הלקוח. אופי החזית משתנה – מפורניר חלק עד למסגרת בשני עיצובים (מודרני וכפרי).
דלת עץ נוספת בציפוי פורניר היא דלת תריס. שילובה אפשרי בכל הדגמים ומאפשר עיצובים ופתרונות טכניים שונים. דלת זו מאפשרת להקטין את משטחי העבודה שנשלפים כמגירה.
(3) משטחי עבודה ודלפקים –
- משטחים מעץ סנדוויץ מצופים בפורמייקה. ציפוי שפת המשטחים בפורמייקה או בעץ גושני אלון או אשור. אפשר לעגל או לקטום פינות חיצוניות או פנימיות. עובי המשטחים כ- 35 מ"מ. הציפוי התחתון עשוי מנייר לכה או מפורמייקה.
- משטחים מקוריאן, חומר חדשני המורכב מאלומיניום-אוקסיד טבעי ואקריל בגוונים חלקים ודמויי גרניט. כל צורה ועיבוד אפשריים. השפה, השטח וציפוי הקיר עשויים מאותו חומר באותו גוון או בגוונים שונים. הכיורים, בצורות ובגדלים שונים, משוקעים בצורה שטוחה לחלוטין בלא תפר הנראה לעין. האיטום מושלם גם באזורי חיבור המשטחים. לחומר כושר עמידות מלא בפני כימיקלים השונים, והוא מומלץ ביותר גם להתקנה בחדרי אמבטיות ובמעבדות.
- דלפקים משבבית בציפוי פורמייקה או מפורניר (ולפי דרישה גם מעץ סנדוויץ). השפות מעץ גושני אלון או אשור בעובי 35 מ"מ או 70 מ"מ תורמים לגימור הנאה. אפשר לעגל את הפינות (בעובי 35 מ"מ בלבד) או לקטום אותן. לתמיכת הדלפק אפשר להיעזר בעמודים במידות ובצורות שונות, כגון עיגול, אליפטי ומרובע.
(4) המסד – הארונות ניצבים על רגלים מפלסטיק שניתן לכוון את גובהן לשם פילוס מערכת הארונות ושינויי גובה נדרשים. בעזרת הנמכת הרגליים ניתן להחליף ארון בלי לפגוע בכל המערכת, ובמיוחד בלי לפגוע במשטח העליון ובקרמיקה. החזית מכוסה בכיסוי דקורטיבי העשוי לביד בציפוי פורמייקה או פורניר. ציפוי המסד ניתן להסרה לשם ניקוי, חיטוי והעברת צנרת מים וחשמל בלי לחצוב בקיר ובלי לפרק את כל המערכת.
(5) פרזולים – צירים לדלתות, העשויים מתכת, סוגרים ופותחים את הדלת בכוח הקפיץ. לאחר ביטול אמצעי הביטחון ניתן להסיר את הדלת במשיכה קלה ולהרכיבה בחזרה בלחיצת אצבע. הציר מאפשר לכוון את הדלתות לשלושה כיוונים. הארונות מצוידים במגירות נשלפות, במגשים ובסלים הנעים על גבי מסילות מתכת בציפוי אפוקסי לבן הנושאות משקל של עד 30 ק"ג. מדפים מסתובבים ונשלפים העשויים סריג מתכת בציפוי אפוקסי לבן או כרום מעשירים ומרחיבים את פתרונות האחסון.
(6) פריטים משלימים ומוצרים נלווים – פריטים רבים יכולים להרחיב את אפשרויות התכנון והעיצוב של המטבח, כגון פרופיל עליון, פסי תאורה ומדפי תאורה, ארונות פתוחים ומדפים, דלתות זכוכית ומדפי זכוכית ועוד. במרווח שבין הארון העליון לבין משטח העבודה, שלרוב אינו מנוצל, אפשר להוסיף אביזרים לתלייה בתוך הארון ומחוצה לו. אביזרים אלו מוסיפים נוחות, והמתכת המצופה כרום או זהב מעשירה את המראה המתקבל.
(7) גימור – כל הפריטים העשויים עץ ופורניר (דלתות, מדפים, דלפקים, פרופילים וכולי) מצופים לכה מובחרת העומדת במבחן התנאים הקשים במרפאה. כמובן שהשטחים המצופים יהלומית, מלמין ופורמייקה עמידים לא פחות ואיכותם נשמרת במשך שנים רבות. את השטחים ניתן לנקות בחומרי הניקוי הרגילים, כגון מטלית לחה וסבון. למקרים קשים אפשר להשתמש בנפט או בבנזין. אין להשתמש בחומרי ניקוי גסים, כגון ספוג לקרצוף או ברזלית, ובמדללים ובחומרי חיטוי נוזלייים חריפים העלולים לפגוע בשכבות הלכה.
צבע ותאורה במרפאה
vmcg vut nrfhc jauc cnrptv/ do vrhvuy vher chu,r gkuk kvhrtu, rg to בחירת הצבעים שגויה. הצבע משרה תחושות, מרגיע ולעתים אף מסעיר, ויכול לשנות את ממדי החדר מבחינה ויזואלית – להגביה את התקרה או להקטין את הרהיטים.
בעת שדנים בתאורה יש להביא בחשבון גם את הצבע שלה. מונחים שונים נוגעים לשימוש בצבע כמצוין להלן:
- Hue – שם הבסיס לצבע אדום ירוק (גוון).
- Saturation – כמות ה-HUE (רוויה) בצבע.
- Lightness – כמות האור והצבע שיש בצבע (בהירות).
- עצמת האור – ביטוי לאנרגיה של המקור. יחידת עצמת אור בינלאומית נקראת קנדלה ובקיצור CD, ומוגדרת כ-1/60 של אנרגיית האור הנפלטת מ-1 סמ"ר של גוף שחור בטמפרטורה של 1769.4 מעלות צלזיוס (התקרשות הפלטינה).
- שטף אור – כמות אנרגיית האור הנפלטת ממקור בכל הכיוונים במשך שנייה אחת נקראת Lumen. מוגדרת ככמות השטף דרך זווית מרחבית כשעצמת מקור האור היא 1 קנדלה.
- רמת הארה – כמות שטף האור הפוגעת ביחידת שטח של מישור מואר. נקראת לוקס Lux ומוגדרת כלומן למ"ר (כולל אור מוחזר).
לצבע יש יישומים מעשיים בתורת הפסיכולוגיה. תאוריות רבות עוסקות בקשר שבין הצבע לבין תבניות רגשיות, אך אף אחת מהן לא הוכחה מבחינה מדעית. על אף שמחקרים בנושא עדיין נערכים, ניתן להסיק כמה מסקנות מעשיות כדלקמן:
- אדום וצהוב – יכולים להתאים לחדרים שנעשית בהם פעילות יצירתית.
- ירוק וכחול – תורמים לשקט וליכולת הריכוז. צבעים אלו בצירופים שונים נראים בכיתות לימוד, בבתי-חולים ובמשרדים.
- צבעים קרים – כדאי להשתמש בהם בסביבה של אנשים היסטריים, בעלי רגישות יתר וחרדות. בצבעים עם שיעור סטורציה (רוויה) גבוה אין להשתמש בסביבה של אוטיסטים ושל סכיזופרנים.
- בצבעים מעוררים כדאי להשתמש בסביבה של אנשים מבוגרים (במקרים של ראייה לקויה לאנשים קשה להבחין בצבעים פסטליים).
- בסביבה הצבועה בצבעים חמים האדם שם לב יותר לענייני זמן ונפח. האובייקטים נראים גדולים יותר והחללים נדמים קטנים יותר. בסביבה הצבועה בצבעים קרים הרושם שונה לגמרי. האובייקטים נדמים קטנים יותר והחללים נראים גדולים יותר, והזמן חולף במהירות.
- כשהחדר צבוע בצבעים חמים והתאורה גבוהה הערנות רבה יותר. צבעים אלו יעילים בחדרי כושר שבהם נדרש לאמץ את השרירים. צבעים קרים ותאורה נמוכה מגבירים את היכולת של האדם להתרכז ולהתכנס בתוך עצמו. רעש מגביר את הרגישות לצבעים קרים. בסביבה רועשת יש פחות רגישות לצבעים חמים.
הצבע ויכולת התפיסה של החלל
חוקי האשליה שהוזכרו לעיל משמשים קווים מנחים למסקנות האלה:
- כדי להכין' אנשים לצבע של החדר יש לצבוע בצבע משלים את הכניסה לחדר.
- באמצעות הצבע ניתן 'להגביה' ו'להנמיך' את התקרה, 'להקטין' ו'להגדיל' את החלל.
- צבעים בהירים נראים קלים יותר. אפשר לדרג את מידת השפעתם בסדר הזה: אדום, כחול, סגול, כתום, ירוק, צהוב (מהכבד אל הקל).
- צבעים בהירים משרים תחושה שהמקום גדול יותר.
- גוף בהיר נראה גדול יותר כאשר הוא נמצא על רקע כהה.
- יש להקפיד שהקיר מול החלון ייצבע בצבע בהיר וָלא הוא יספוג חלק ניכר מהאור.
- קיר החלון ומסגרת החלון צריכים להיות בהירים כדי שלא יהיה ניגוד חזק עם השמיים הכחולים. קונטרסט חזק יכול לגרום לכאב ראש וללחץ בעיניים.
- אם נצבע קיר אדום ליד קיר צהוב, הקיר הצהוב יראה ירוק יותר בגלל ה-after image של האדום, וה-after image של הצהוב יגרום לאדום להיראות סגול.
- צבעים חמים נוסכים הרגשה של רחבות לעומת צבעים קרים היוצרים תחושה של היצרות.
- צבעים בהירים וצורות קטנות מגדילים את החלל, ואילו צבעים כהים וצורות גדולות מקטינים אותו.
- צבע לבן מונוטוני בלא עיטורים גרפיים או תמונות מונע מהמוח את הגירוי המשתנה הרצוי והנחוץ לבריאות.
- ברמות נמוכות של תאורה, מתחת ל-30 footcandles (Footcandle = כמות התאורה המגיעה למשטח נתון), יש להשתמש בצבעים חמים. צבעים קרים מתאימים לרמות גבוהות של תאורה.
תאורה
התחושה שלה אנו קוראים צבע ואור היא אינטרפרטציה פסיכולוגית לחלקים מסוימים של הספקטרום האלקטרומגנטי. למקור אור מלאכותי יש מרכיבים שונים של אורכי גל. יש אורכי גל חמים יותר ויש אורכי גל קרים יותר.
לנורת להט יש מרכיבי צבע רבים כתומים ואדומים ומעט מרכיבי צבע כחולים וסגולים. כלומר, היא שונה בהרכבהּ מאור יום.
נורת הפלורוסנט חסכונית יותר בצריכת אנרגיה מאשר נורות הלהט. נורת פלורוסנט מייצרת כ-72 Lumen per Watt ( Lumen =מידת האור שמקור האור מייצר) לעומת נורת להט של 100 ואט המייצרת כ-17.5 Lumen per Watt. אורך החיים הממוצע של נורת פלורוסנט הוא כ-15,000 שעות אור, לעומת 750 שעות אור בממוצע של נורת להט. בשנים האחרונות נורות הפלורוסנט שופרו, וניתן להשיגן ביותר מ-20 צבעים שונים.
תאורה צריך לבחור באופן זהיר ולאחר בדיקה מדוקדקת של הקטלוג ובחינת המפרט הטכני, מכיוון שלנורות עם עצמה חשמלית זהה אין יכולת הארה זהה. נוסף על כך, לכל נורה יש מאפיינים כמותיים שונים המייחדים אותה. נורות פלורוסנטיות נבחרות על פי הקריטריונים האלה: Lumen Output ,Color Temperature ו-.Color Rendition
טמפרטורת הצבע מיוצגת במעלות Kelvin. ככל שטמפרטורת הצבע עולה הרי שלצבע יש מראה כחול יותר, והוא דומה יותר לאור יום. ככל שטמפרטורת הצבע יורדת לצבע יש מראה אדום יותר.
CRI ((Color Rendering Index מתאר את היכולת של הנורה להראות אובייקטים כפי שהם נראים באור יום. 100 CRI הוא היכולת המרבית. נורה עם 80 CRI משקפת את הצבע שהיה נראה באור יום בדיוק של 80%.
יש להתייעץ עם מומחים לתאורה בנוגע לבחירת נורות מתאימות.
צריכת אנרגיה
עדיף שהתאורה תהיה חסרה מאשר שיהיה עודף תאורה. כדי לחשב את התאורה צריך לעתים להתייעץ עם יועץ תאורה מקצועי או עם מהנדס הבקי בתחום. רמה גבוהה של תאורה נוטה לנסוך תחושה של ערבוב טקסטורות וצבעים. שילוב גופי תאורה בעלי עצמה גבוהה ונמוכה הוא שילוב מעניין וגם חסכוני באנרגיה.
לגובה התקרה ולמידת החזר האור מהקירות ומהרצפה יש השפעה על רמת ה-Footcandle. לפיכך כאשר צריך להשתמש ברמת תאורה של 100 Footcandle לדוגמה יש להשתמש בכמה נורות שיפיקו אור רב יותר, מכיוון שיש להביא בחשבון גם אבדן תאורה.
התאורה במרפאת השיניים צריכה להיות בהירה דיה כדי ליצור גירוי פסיכולוגי בלא עייפות ומתח לעיניים. אגודת מהנדסי התאורה סיכמה את רמות התאורה ב-Footcandles לפי אזורים שונים במרפאה כדלקמן:
אזורי קבלה FC 15.
אזורי קריאה FC 30.
אזורי טיפול FC 200.
נורת טיפול FC 1,000.
אזורי מעבדה FC 100.
חדרי מנוחה FC 5.
אזורי משרד FC 100.
הציוד הדנטלי
בעת שרוכשים את הציוד למרפאה עלינו להביא בחשבון גורמים רבים, כגון עלות רכישת הציוד ההכרחי, עלות הטיפול הנדרש בציוד, השירות, אורך החיים המשוער שלו, עיצוב החדר והרהיטים, גודלם וצבע הריהוט והקירות.
היעילות והנוחות בעבודה הם פקטורים ארגונומיים חשובים שמרפאה מודרנית אינה יכולה להתעלם מהם יותר. יש כמה קריטריונים לבחירת ציוד דנטלי, ואלו הם:
- הציוד חייב להיות מתאים לעקרונות הארגונומיים שביסוד התכנון של המרפאה.
- הציוד חייב להתאים לעבודת הרופא בישיבה (גם הסייעת יושבת) כאשר המטופל שוכב. יש להכין גם אפשרות לעבודה של הצוות בעמידה.
- הציוד חייב להיות מתוכנן באופן שיקטין ואף ימנע תנועות סיבוב מסובכות של הגוף (הן של הרופא הן של הסייעת).
- על הציוד להתאים לעבודת רופא עם סייעת, ועם זאת הוא חייב לאפשר עבודה ארגונומית גם בלי הסייעת.
- על הציוד להתאים גם לאיטרים באמצעות התאמה קלה יחסית.
עד כה נבחנו ונבדקו עקרונות רבים. עתה נתפנה לדון בעקרונות הבחירה של ארבעה מרכיבים עיקריים במרפאה, ואלו הם: הכיסא הדנטלי, כיסא הרופא, כיסא הסייעת והיחידה הדנטלית.
הכיסא הדנטלי
כיסא זה הוא מרכז חדר העבודה. סביבו מתרכזות כל הפעולות. בכיסא זה יושב המטופל שלמענו הוקמה כל המערכת. על כיסא זה לספק תמיכה לגוף, לראש, לזרועות ולרגליים של המטופל בזמן שכיבה ולאפשר לצוות הרפואי לעבוד בצורה ארגונומית.
גב הכיסא צריך להיות צר (מקסימום 20 ס"מ הנמדדים במרחק 15 ס"מ מקצה הכיסא) כדי לאפשר לרופא ולסייעת להתקרב ככל הניתן לפה המטופל, כדי שהרופא יוכל לעבוד עם שתי רגליו מתחת לכיסא וכדי להתאים לטיפול בילדים.
עבודת רופא השיניים חייבת להיות מדויקת. ידוע שסוג זה של עבודה דורש זמן רב וניתן לבצע אותו בישיבה בלבד. מכאן שתנוחת עבודתו של הרופא נתונה. מתברר שישיבה בזמן העבודה מביאה לידי הקטנת העייפות האיזומטרית, ליציבות ידיים טובה יותר ולשדה ראייה משופר.
כמה גורמים ארגונומיים נוגעים לעבודת הרופא בעת שהוא יושב והפציינט שוכב, ואלו הם:
- משקל הגוף מועבר ישירות לישבן (Ischial Tuberosities) ולא מתחת לירכיים.
- כפוף מעט קדימה טוב יותר מגב ישר – כך מקטינים את המתח בשרירים ובעמוד השדרה.
- אם הרופא יושב גבוה מדי הלחץ עלול לגרום להירדמות הרגליים.
- יש לשמור על מרחק מתאים בין אזור הטיפול לבין עיני הרופא כדי למנוע התאמה חוזרת של מוקד העיניים ולהקטין את הסיכוי לעייפות (המרחק האופטימלי הוא כ- 35 ס"מ).
- על גובה הכיסא הדנטלי לא להפריע לתנועות רגלי הרופא.
- סידור הציוד והמכשירים יביא לידי כך שתנועות הרופא והסייעת תהיינה מינימליות.
- בעבודת הצוות יש לשמור על מרחק מתאים בזמן הטיפול. באופן עקרוני הסייעת תשב כ- 15 ס"מ גבוה מהרופא.
- האנטומיה הכתיבה שפה המטופל, שהוא אזור הטיפול, יהיה באזור האופטימלי לעבודת הרופא היושב. מכאן שעל המטופל לשכב על הכיסא הדנטלי, וכיסאו חייב לאפשר לו לשכב בתנוחה כזו שהברכיים והאף יימצאו במישור אחד. בתנוחה זו לשון המטופל נופלת לאחור וסותמת את הלוע. באופן זה מקטינים את הסיכוי לגירוי רפלקס הבליעה. אם המטופל שוכב בצורה נוחה, הוא רגוע יותר והטיפול בו קל יותר.
רצוי שניתן יהיה להפעיל את הכיסא משני צדדיו, קרוב לראש, כדי לאפשר גם לרופא וגם לסייעת להפעיל אותו. הפעלת הכיסא בעזרת רגלית משפרת את תנאי העבודה ושומרת טוב יותר על רמת ההיגיינה. בהורדת בסיס הכיסא מומלץ להגיע לגובה 35 ס"מ מהרצפה כדי שאפשר יהיה לטפל בישיבה במטופל יושב.
רוטציה של בסיס הכיסא מאפשרת לעשות שינויים אופקיים בתוך כדי העבודה ועל ידי כך לשפר את הגישה למטופל ולמכשירים בשלבים השונים של העבודה. האפשרות להושבת המטופל ולהורדתו משני צדי הכיסא עשויה לפתור בעיות של תנועת מטופלים, ולכן היא תוספת חשובה. אם היחידה הדנטלית מחוברת לכיסא חשיבות הנושא משנית.
יש לדאוג שאפשר יהיה לשנות כל פרמטר בכיסא בנפרד, כמפורט להלן:
- הגבהה והנמכה של הכיסא.
- הטיית גב הכיסא קדימה ואחורה עד למצב שכיבה.
- הטיית המושב סביב ציר אופקי (טרנדלבורג).
- מנגנון אוטומטי להחזרת הכיסא למצב '0'.
- הטיית משענת הראש קדימה ואחורה יחסית לגב הכיסא.
- הפעלת הכיסא גם בעזרת דוושת רגל.
יש לדאוג לרמת בטיחות גבוהה בעת הפעלת הכיסא. אפשר לחבר לכיסא מחשב. על הריפוד להיות נוח למטופל ולהיות מוגן במקומות המועדים לקרעים. ריפוד מחומר דמוי עור (סקאי) או שווה ערך מומלץ ביותר. כמובן שעל הריפוד להיות קל לניקוי, חלק ומעוגל, וחשוב שניתן יהיה להחליפו במהירות ובקלות. הצבע תלוי בטעם ובסגנון העיצוב הכללי. מומלץ שצבע הבסיס של הכיסא יהיה בהיר.
יחידת הציוד, המנורה והמרקקה מחוברים לכיסא. ניתן לשלב מחבר נוסף לשימוש בעתיד (כגון מכשיר רנטגן).
כיסא הרופא
שמירה על ישיבה נכונה בלי מתח בזמן הטיפול עשויה להפחית את עייפות הרופא. האמצעי שעוזר לנו לשמור על כך הוא הכיסא. כדאי להקדיש תשומת לב מרבית לבחירת כיסא אשר ישמש את המטפל במשך כל שהותו במרפאה.
הקריטריונים לבחירת כיסא רופא מבוססים על העקרונות שלהלן:
- ניידות מושלמת כדי לאפשר לרופא תנועה לכל הכיוונים וכדי שמכל עמדה תתאפשר עבודתו.
- בסיס הכיסא יהיה יציב עם ארבעה גלגלים שיאפשרו ניידות טובה ויציבות מרבית. רצוי שהגלגלים יהיו גדולים ושתנועתם תהיה שקטה וחלקה. על הגלגלים ועל הבסיס לא לבלוט מעבר למידות המושב כדי שלא יפריעו בזמן תנועת הכיסא.
- על כל החוטים והמכשירים להיות מסודרים בכיוון פעולתם. צריך לדאוג לכך שאפשר יהיה להתאים בצורה אנכית את המכשירים בנפרד מתנועת הכיסא. מנגנון החזרת המכשירים צריך להיות נוח לשימוש. בזמן העבודה אסור שיפעלו כוחות המנוגדים לכיוון הפעולה. אפשרות לכוון בקלות את תמיכת הגב (אופקית ואנכית).
- אפשר יהיה להגביה ולהנמיך את הכיסא בטווח של 25 עד 78 ס"מ.
- אפשר יהיה להגביה ולהנמיך את הכיסא בקלות.
- על המושב להיות מרופד בחומר דמוי עור (סקאי) המאפשר ניקוי קל. הריפוד יתרום לישיבה נוחה בזמן פעולות שאורכות זמן רב.
- צבע הכיסא יהיה לפי הטעם ועיצוב הפנים. על צבע הכיסא להיות תואם לצבע כיסא המטופל.
- רצוי שיהיו ידיות לתמיכת הזרוע.
היחידה הדנטלית
יש כמה שיטות לסיווג היחידות הדנטליות. בארצות הברית הנפוצה בשיטות אלו היא החלוקה שקבע ה-A.D.A. (American Dental Association) כמפורט להלן:
(1) יחידה המחוברת לרצפה – מורכבת מהציוד המסורתי הממוקם בדרך כלל בצד שמאל של המטופל. לידו מרקקה ושולחן עבודה. המנורה מחוברת ליחידה.
(2) שתי עגלות ניידות – בשיטה זו נעשה שימוש בשתי עגלות ניידות; האחת מיועדת לרופא וממוקמת בצד ימין של המטופל, והשנייה מיועדת לסייעת בצד שמאל. הרופא והסייעת יושבים, והמטופל שוכב. ביחידה של הרופא יש אוויר, מים, חשמל ומערכת התנעה (זוויתנים וידיתנים). ביחידה של הסייעת יש אוויר, מים ושאיבה. המנורה מחוברת לכיסא הרופא או לתקרה.
(3) עגלה ניידת אחת – מכשור הרופא מחובר בדרך כלל לכיסא ונמצא מעל חזה המטופל. לסייעת יש עגלה משלה. האור מחובר לכיסא או לתקרה.
(4) מכשור אחורי – כל הציוד והמכשור נמצאים מאחורי ראשו של המטופל. האור מחובר לכיסא או לתקרה.
שיטת סיווג אחרת היא לפי מיקום הציוד, כדלקמן:
(1) הגישה הצדדית (גישה מספר 1 לפי ה-I.S.O. שהוא ארגון תקנים בינלאומי) – הציוד נמצא בצד, בדרך כלל בעגלה. עגלה אחת לרופא ועגלה נוספת לסייעת. תנועות הצוות פשוטות אך יש להקדיש תשומת לב רבה ביותר להחזרת המכשירים למקומם המדויק. בשיטה זו ניתן לעבוד בישיבה ובעמידה. גישת הסייעת למכשור הרופא אינה אפשרית. את העגלה יש להזיז בזמן שמטפלים במטופל. המטופל רואה במהלך הטיפול רק מקצת מהמכשור.
(2) הגישה האחורית (גישה מספר 2 לפי ה-I.S.O.). הציוד נמצא בארון מאחורי המטופל. גישה זו מביאה בחשבון את ההשפעה הפסיכולוגית שיכולה להיות למכשור הרפואי על המטופל החושש. כאן המכשירים מוסתרים מעיני המטופל, והדברים היחידים שהוא רואה הם כיסא ומנורה. השיטה דורשת מן המטפלים לסובב את הגוף כדי לקחת את המכשירים, והיא נחשבת לשיטה הקשה ביותר מבחינה ארגונומית. עם זאת, גישת הסייעת למכשירי הרופא פשוטה. שיטה זו אינה מאפשרת לעבוד בעמידה.
(3) הגישה הקדמית (גישה מספר 3 לפי ה-I.S.O.) המכשור נמצא מעל המטופל. גישה זו גמישה למדי בנוגע למיקום מכשירי העבודה ומאפשרת להגיש את המכשירים מעל חזה המטופל או מצד הכיסא. השיטה נוחה לעבודה בישיבה ובעמידה, תנועת הידיים פשוטה וגישת הסייעת למכשירים קלה. יש להזיז את המכשירים לפני שהמטופל מתיישב או משוחרר לאחר הטיפול. בזמן הטיפול המטופל רואה כל הזמן את המכשור.
(4) בגישה האחורית מספר 4 לפי ה-I.S.O. הציוד נמצא בגב הכיסא הדנטלי. גישה זו היא שיפור ניכר של הגישה האחורית מספר 2. הגישה למכשירים נוחה מאוד. ההשפעה הפסיכולוגית נשמרת. השיטה עדיין אינה נפוצה, ויש בעיות טכניות שטרם נפתרו (כגון החזרת הציוד לגב הכיסא בלא לפגוע במטופל).
כל אחת מהגישות הנ"ל מבוססת על עקרונות ועל רעיונות ארגונומיים מסוימים.
בבדיקה שעשה בארצות הברית ה-D.P.R. (Dental Product Report) התברר
ש-48% מהציוד שנמכר נועד לשימוש בגישה הקדמית, וכ-29% היה ציוד שנועד לשימוש בגישה הצדדית. לעומת שנים קודמות שבהן נפוצה בעיקר הגישה הקדמית, נדמה שעתה הרופאים מצדדים יותר ויותר בגישה הצדדית.
כמו כן, נמצא ש-33% מהציוד נרכש בידי רופאים צעירים שלהם עד חמש שנות ניסיון, דבר המחייב להעמיק את הידע בנושא הציוד לסוגיו כבר בבתי הספר לרפואת שיניים. בבדיקות נוספות התברר שרוב הרופאים העדיפו להשתמש במרפאתם בשיטת הציוד שהורגלו אליה בבית הספר.
המסקנה היא שעל הרופא להכיר כל שיטת עבודה על עקרונותיה השונים. כשהוא מחליט מהי גישת העבודה המועדפת עליו הוא יכול לרכוש את הציוד.
יחידת הרנטגן – את יחידת הרנטגן יש לחבר לכיסא, לקיר או לתקרה, ועליה לאפשר לצלם גם עם קונוס ארוך. יש לדאוג לכך שאפשר יהיה להזיזה לכיוון המטופל באופן נוח. בזמן שמכשיר הרנטגן אינו בשימוש אסור שיפריע לפעילות המרפאה. תליית מכשיר הרנטגן על הקיר מכתיבה לעתים את תכנון חדר הטיפולים. יש לברר את גודל מפתחי זרועות המכשירים השונים כדי להתאימם לדרישות. יש לשים לב ליציבות הציוד ולדאוג להכנה לצילום דיגיטלי, הנפוץ יותר ויותר במרפאות המודרניות.
שלב רכישת הציוד הוא השלב האחרון והחשוב בדרך למרפאה. בשלב זה יש להכריע בסוגיות, כגון איכות הציוד המכני, מידת התמיכה הטכנית הנדרשת לציוד, עלות והעדפות אסתטיות. בהמשך יורחב בנושא זה.
מאפייני הציוד הדנטלי
על היחידה לעמוד בדרישות המקובלות להבטחת השמירה על הניקיון, לעמוד בסטנדרטים המקובלים ולשמור על איכות הסביבה.
(1) זרוע היחידה
בבחירת זרוע היחידה חשוב לבדוק את שלושת הקריטריונים האלה:
- הזרוע צריכה להיות גמישה מבחינת טווח התנועה האופקית והאנכית שלה בתוך כדי רכות בעת תזוזה ויציבות במצב נייח. על הזרוע לאפשר עבודה נוחה בשעה שהרופא יושב ב'שעה 12:00' בלא למתוח את הגפה העליונה ובלא להרים את המרפק.
- על הזרוע לאפשר להגיש את מכשירים גם בזווית של 45 מעלות מציר האורך של הכיסא ימינה. על מנגנון ההחזרה למנוע משיכה של המכשירים הדינמיים בעת העבודהHigh Speed ( H.S.) ו- (Low Speed (L.S..
- על המגש להיות גמיש מבחינת טווח התנועה שלו, ויש לדאוג לכך שאפשר יהיה להנמיכו לגובה החזה של המטופל הנמצא בתנוחת שכיבה.
(2) הציוד הדינמי
הציוד הדינמי (H.S., L.S.) יהיה בהישג ידו של הרופא בכל מצבי העבודה, מ'שעה 07.00' עד 'שעה 03.00', לפי עקרונות ארגונומיים מקובלים.
השיטה להחזקת המכשיר הדינמי חייבת לצמצם את האפשרות שהמכשירים יפלו ארצה. יש לדאוג לכך שאפשר יהיה להוציא ולהחזיר את המכשירים בנוחות. על המכשיר להישאר יציב על הרצפה (בלא אפשרות להחליק בזמן ההפעלה). יש לדאוג לכך שאפשר יהיה להוסיף מכשירים מתקדמים יותר בעתיד. על הציוד לכלול מערכת Chip Blower.
(3) הצינורות למערכות ההתנעה ומזרק האוויר צריכים להיות עמידים בפני כיפוף שעלול לפגוע בהולכת האוויר והמים למכשירים ולהזיק לצנרת עצמה. הצנרת חייבת להיות ישרה ועטופה בחומר שיאפשר חיטוי קל ונוח. צבע הצנרת יהיה בהיר במידת האפשר.
יציאת אוויר ומים עם חיבורים מהירים היא יתרון. הפיקוד של מי הקירור ובקרת האוויר חייב להיות ברור וקל לתפעול. רצוי שהיחידה תכלול משקף רנטגן קטן. כמו כן, רצוי שהיחידה תאפשר עבודה נוחה גם לאיטרים. כדאי לדאוג לכך שאפשר יהיה להוסיף התקנים למכשירים נוספים, כגון סקיילר ואלקטרו-קאוטר .
(4) מערכות ההתנעה הדנטלית צריכות לענות על הקריטריונים הללו:
- מומנט פיתול (Torque) חזק מספיק במהירויות גבוהות ונמוכות (שלא ייעצר בעבודה רגילה).
- קירור מתאים עם שניים שלושה פתחי יציאת מים.
- כיוון קל של כמות מי הקירור.
- קל ונוח לניקוי.
- ניתן לעיקור באוטוקלב.
- קל להחליף מקדחים.
- תפיסת מקדח בטוחה בעבודה.
- אפשרות לסובב את הטורבינה 360 מעלות מסביב לצינור ההפסקה.
- הטורבינה – רצוי עם חיבור מהיר למערכת אור סיבית (Fiberoptic אינטגרלית) עם כיוון עצמת תאורה, רצוי עם זמן השהיה.
- מנוע למהירות נמוכה – מנוע מתאים למערכת זוויתנים וידיתנים. המנוע יכלול יציאות לאוויר ולמי קירור. המנוע יהיה מצויד בווסת כיוון שמאל וימין ובבורר מהירות ידנית. מערכת אור סיבית (Fiberoptic) היא יתרון.
- זוויתנים וידיתנים למהירויות נמוכות: מומנט פיתול שיאפשר לעבוד גם בפחות מ-500 סל"ד; מומנט פיתול שיאפשר עבודת שרף ב-6,000 עד 8,000 סל"ד; קל לתחזוקה ולניקוי; ניתן לעיקור באוטוקלב; מערכת פנימית של צינורות מים ואוויר.
(5) יחידת העזר (מרקקה ומערכת שאיבה) תהיה מחוברת אנכית לכיסא ואפשר
יהיה להזיזה בתנועה אופקית (סיבוב של עד 90 מעלות בניצב לכיסא).
(6) מתלים
- שני מתלים למערכת שאיבה בעצמה גבוהה על בסיס לחץ אוויר שלילי עם יציאות סטנדרטיות.
- מוצץ רוק אחד – שאיבה עם מי צריכה. זרימת המים תיפסק עם החזרת המוצץ למקומו. שטיפה חוזרת עם מים נקיים. פילטר למוצקים הניתן לניקוי בקלות ומלכודת לאמלגם.
- כל הפעולות יהיו עם מפסקי גבול (Micro-switch).
- המתלים ימוקמו על זרוע ניידת שתאפשר גישה נוחה למטפל.
- מפסקי הגבול יתפקדו בכל מצב של הזרוע.
- רצוי להתקין מפסקי גבול בתושבת המרקקה להפסקת הפעלת הכיסא בעת היתקלות בעצם כלשהו.
פונקציות ועזרים נוספים כדלקמן:
- מילוי כוס – שליטה באמצעות לחצן.
- שטיפת מרקקה – אפשרות נוחה של כיוון עצמת מי השטיפה.
- מפריד מוצקים במרקקה נוח לניקוי.
- המרקקה תהיה אסתטית וחלקה ועשויה מחומרים קשיחים לשם שמירה על הניקיון ועל ההיגיינה.
- רצוי שהשאיבה תופעל בעיקר בשיטה 'יבשה'. על מפריד המוצקים להיות קרוב לפייה ונוח לניקוי. מפריד הנוזלים יהיה בתוך המרקקה.
- שטיפה אוטומטית היא אופציה רצויה.
(7) מנורה דנטלית
- המנורה תהיה מחוברת לעמוד תחתון (אפשרי גם לתקרה).
- זרוע המנורה תאפשר תנועה טובה של המנורה לכל הכיוונים באיזון מרבי (יש אפשרות להתקין בקצה הזרוע פרק שיאפשר גם תנועת סיבוב קלה).
- העצמה וטיב התאורה יהיו לפי התקן (67505 DIN).
- יש לבדוק שהחלפת הנורה תהיה קלה.
- על מחיר הנורה להיות סביר.
- הרפלקטור יאפשר פיזור חום אחורנית.
התעלמות מעקרונות הארגונומיה מצרפת את המתעלם ל'אגודת ההתאכזרות הרגשית הדנטלית' שחוקיה הם אלה:
- עבוד 15-12 שעות ליום.
- התאם את זמני העבודה שלך לזמנם החופשי של המטופלים.
- אל תיקח חופשות סדירות. יהיה לך די זמן בעתיד לשטויות מסוג זה.
- התרחק מכל פעילות מקצועית.
- אכול בהפסקות בין המטופלים.
- הציוד שהתחלת בו מספיק. נוחות אינה חשובה ויכולה להיות יקרה.
- אל תחלוק באחריות לניהול המשרד עם הצוות.
- קח את בעיות העבודה הביתה. זה ייתן לך משהו לעשות בזמנך הפנוי.
- אל תנסה לפתור בעיות קטנות שמתעוררות. תן להן לגדול, וכך תוכל לטפל בכמה בעיות בעת ובעונה אחת.
- עשה את כל עבודתך בעמידה.
- דאג לכל דבר. שערך יאפיר ותיראה מכובד יותר.
_____________________
רשימת מקורות
ביבלתום א. צבע ותאורה במרפאה. עבודה סמינריונית. אוניברסיטת תל-אביב 1988.
Finkbeiner BL. Selecting Equipment For The Ergonomic Four-Handed Dental Practice. J Contemp Dent Pract. 2001; Nov 4(2): 44-52.
Howard W. Dental Practice Plannings. Mosby 1975.
Malkin J. Medical and Dental Space Planning. Wiley 2002; 3rd edition.
Mc Cormick, Sanders. Humen Factors in Engineering and Design. Mcgran-Hill Books company 1982.
Powers. Dental Office Plans. Pennwell Books 1986; 2. חסר שם פרטי ומספרי עמודים
Powers, Layman. Dental Office Plans For the 80's. Pennwell Books 1986; 1. חסרים שמות פרטיים ומספרי עמודים אין לי
Roberts D. The Dynamics of Dental Practice Administration. M.E. Publishing 1977.
Schwartz M. Designing and Building Your Own Professional Office. Medical Economics Company 1981.
http://designbyfeel.com. Dental Ergonomics. Designbyfeel Inc. 1999.
http://www.thedesign.com. The Design – Total Health Environments.
http://www.ncsu.edu/scivis/lessons/colormodels/color_models2.html.
Color Principles – Hue, Saturation, and Value.
http://www.desergo.com. D/E Design Ergonomics.